משמש בעיקר בתעשייה האנאורגנית, זהו חומר הגלם הבסיסי לייצור מלחי אשלגן שונים כגון אשלגן הידרוקסיד, אשלגן סולפט, אשלגן חנקתי, אשלגן כלוראט, אשלגן גופרתי ועוד. בתעשיית התרופות הוא משמש כחומר משתן ותרופה למניעה וטיפול בחוסר אשלגן. תעשיית הצבעים משמשת לייצור מלח G, צבעים ריאקטיביים וכו'. החקלאות היא מעין דשן אשלג. השפעת הדשן שלו מהירה, וניתן ליישם אותו ישירות על קרקע חקלאית כדי להגביר את הלחות בשכבה התחתונה של האדמה ולהשפיע על עמידות לבצורת. עם זאת, הוא אינו מתאים לשימוש באדמה מלוחה ולטבק, בטטה, סלק סוכר וגידולים אחרים. בנוסף, הוא משמש גם לייצור מדכא להבה לוע או לוע, חומר לטיפול בחום מפלדה ולצילום. [1]
בתעשיית המזון, ניתן להשתמש בו כתחליף למלח שולחן בחקלאות, בחקלאות ימית, בבעלי חיים, בתסיסה, בתיבול, במזון שימורים, במזון נוחות וכו', להכנת מוצרי נתרן דלי- כדי להפחית את ההשפעות השליליות של תכולת נתרן מוגזמת על הגוף; משמש גם לחיזוק אשלגן (לשימוש באלקטרוליטים אנושיים), להכנת משקאות ספורטאים וכו'; המדינה שלי קובעת שכמות השימוש המקסימלית למלח דל נתרן היא 350 גרם/ק"ג, כמות השימוש המקסימלית ברוטב סויה דל נתרן היא 60 גרם/ק"ג, וכמות השימוש המקסימלית במשקאות ספורטאים היא 0.2 גרם/ק"ג.
